שם
כתובת דוא''ל
תוכן ההודעה
אודות הלהקה
מאמרים
מכתבי תודה
side-banner5
מאמרים
אחרון המוהיקנים: "האיכות האמנותית נעלמה מהזמר העברי"

פורסם בגיליון "שמנת הארץ" מאת שירלי (נחמה) פרקש

אחרון המוהיקנים: "האיכות האמנותית נעלמה מהזמר העברי"

 

 

שבע שאלות עם: זאב אילון, חבר בתזמורת ה"בוסתנאים", צייר, אקורדיוניסט, עורך ומנחי ערבי-זמר, מעצב גרפי ומורה לעיצוב, מתגורר בכפר סבא.

 

 

לאיזה תחום אתה נמשך במיוחד, ציור או מוסיקה?


"שני התחומים גם יחד, הנגינה והציור, מגדירים את אישיותי כיוצר שמחובר אל הארץ הזו. ימי ילדותי ובגרותי עברו במקביל לתהליכי הקמתה של המדינה, בעיותיה, מאבקיה ומלחמותיה, ובציורים שלי אני מבטא את רעיונותיי ודעותיי בנושאי חברה ופוליטיקה. כאוטודידאקט, הרחבתי את ידיעותיי על אודות ההיסטוריה של האמנות, קראתי כל מה שניתן להשיג בספריה ומדי פעם גם רכשתי לעצמי ספרי אמנות נבחרים. ביקרתי ואני ממשיך ומבקר בתערוכות וגם מציג ומרחיב את אופקי בשדה האמנות. הציור הוא האמצעי הטבעי עבורי לבטא את תחושותיי ולהעביר מסר חברתי".

 

 

בציורים שלך אפשר לחוש ביקורת, מחאה, וגם סוג של צער על הנעשה במדינה כיום.


"המבט הבוגר והבשל שלי היום, מאפשר לי ראייה רחבה וחסרת אשליות על כל מה שמתרחש כאן ועכשיו. אני חש אכזבה מהנעשה, וצופה בעצב בהתפוגגות התמימות והאשליה שהנחו את חיינו. האידיאולוגיה הציונית שהייתה יסוד אמונתי כל חיי, מלווה עתה בדאגה עמוקה למדינה שהתפשטה מערכיה וויתרה על אחדותה".

 

 

בציוריך מופיע מוטיב חוזר של חמור. מה משמעותו?


"הדימוי של החמור הכנוע משמש כמטפורה לעם היושב בציון. כניעת החמורים אינה רק כלפי ההנהגה שאינה ראויה, אלא גם להשפעות הזרות המעצבות את חיינו. הסתמיות, ה'לא אכפת לי', ההישגיות החומרית האישית, בבחינת 'אני ואפסי עוד' - מהווים התראה טרם התרסקותו המוחלטת של החזון של 'להיות עם חופשי בארצנו'. במקביל למבט הביקורתי הזה, אני חוזר בציורים שלי גם אל היסודות שבנו ועיצבו את הזהות הלאומית שלנו ולמרות הכל אני אופטימי לגבי הסיכוי שלנו לשנות כיוון ולהתחדש".

 

 

מבקרי אמנות אומרים שהציורים שלך אקספרסיביים ומסוגננים גם יחד. כל מוטיב מחושב, ומשיכות המכחול מייצרות עבודה מדוקדקת ופרטנית. תאר לנו את תהליך היצירה שלך.


"הציור הוא עבודה במשרה מלאה. אני מתחיל לצייר מיד אחרי הקפה של הבוקר, לאחר שהרעיון גובש. אני מכין את הסקיצות והרישום, ומתחיל לעבוד. הציור מתחיל בתכנון רעיוני הנמשך לפעמים חודשים רבים והוא מלאכה הכוללת גם הרבה 'עבודה-שחורה'. רמת האדרנלין בזמן הציור גבוהה בדיוק כמו בנגינה בקונצרט ולעתים קרובות איני יכול להניח את המכחול עד הערב. הציור המוגמר הוא תמיד תוצאה של מאבק בלתי נלאה לתיקון ולשיפור, אשר לעתים נמשך מספר שבועות מהרגע שנדמה כי הושלם ועד שאחרון השינויים נעשה".

 

 

איזה מקום תופסת המוסיקה בחייך?


"מוסיקה עבורי היא המקבילה לציור. במוסיקה אני לא יוצר אלא מבצע ובעיקר מאזין.
אני מעדיף מוסיקה קלאסית וגם ג'אז. כבר מגיל הגן נהגתי ללכת עם הורי למופעים בבית התרבות בכפר סבא, ובזמן הופעתם של הזמרת הצעירה שושנה דמארי ומשה וילנסקי המלווה שלה באקורדיון, התאהבתי באקורדיון ובתימניות גם יחד. את האקורדיון המשומש בו אני מנגן עד היום קנו לי הורי בשש מאות לירות, שהיו כל כספי השילומים שאמי ז"ל קיבלה מגרמניה".

 

 

אתה מנגן בתזמורת "הבוסתנאים" כמעט מיום היווסדה


"נכון, ואני שמח על כך מאוד. הנגינה בתזמורת בכלל, ובאקורדיון בפרט היא ביטוי לחוויות חיי החברה שהכרתי בקיבוץ. גם כאן, במבט נוסטאלגי, הבחירה שלי באקורדיון משקפת את ימיה הגדולים של השירה העברית הצעירה, את ריקודי העם, את השמחה האמיתית של חגיגות ימי העצמאות כפי שנחוגו אז. בתקופה שבה ניהלתי את התזמורת השגתי שני הישגים שעליהם אני גאה במיוחד: האחד, הפיכת כל חברי התזמורת לחברי עמותת 'הבוסתנאים' ובכך הפיכתם לשותפים שווי זכויות וחובות והשני - העלאת מופעי התזמורת על הבמה כאייטם מושך קהל ובאולמות מלאים. דאגתי גם לצלם אחד ממופעים אלה לערוץ 2 והמופע כבר שודר אינספור פעמים. לצערי, הקדנציה שלי תמה לפני שהספקתי לטפל בפן החשוב ביותר של עמותת הבוסתנאים: השמת הזמר העברי במרכז העשייה של התזמורת. אם וכאשר נעלה מופע המבוסס על הזמר העברי, נוכל ללא ספק להמשיך ולמלא אולמות".

 

 

 אתה חושש לגורלו של הזמר העברי?


"אני כואב את עליבות הלחנים של המוסיקה העברית החדשה ובעיקר את השפה הנמוכה של השירים המשודרים באמצעי התקשורת. לא שאין חומר טוב. כנראה שאין לו ביקוש. האיכות האמנותית נעלמה מהזמר העברי ושפתו משיקה לשפת הרחוב. במקום תרבות והגבהת השפה העברית ניתן לחוש בניכור ובהדוניזם בלחנים ובטקסטים כאחד.
כאקורדיוניסט, כעורך וכמנחה ערבי זמר אני מתגעגע לכישרונם של המשוררים העבריים ושל המלחינים הגדולים שעיצבו את הזמר העברי וכמחווה של הערכה וכבוד לפועלם ותרומתם בחרתי לצייר, בין היתר, את דיוקניהם של נחום (נחצ'ה) היימן ושל סשה ארגוב. כשאני מצייר אותם, זו ההזדמנות המיוחדת שלי, להתרפק על הזמר העברי במיטבו".

 

חזרה