שם
כתובת דוא''ל
תוכן ההודעה
אודות הלהקה
מאמרים
מכתבי תודה
side-banner5
מאמרים
מאחורי האקורדיון עם יוסי גרושקה מנכ"ל עמותת "הבוסתאים"

מאת: שירלי פרקש

 

 

אל תקרא לי יאצק

 


שש שאלות עם יוסי גרושקה, מנכ"ל עמותת "הבוסתנאים" ונגן ראשי של תזמורת "הבוסתנאים".

 

 

כרטיס ביקור


מוסיקאי ומעבד מוסיקלי, מופיע בהרכב מוסיקה יווני שנקרא "בין אתונה לסלוניקי" עם ירון אנוש ובמופע שנסונים צרפתי עם חני ליבנה בשם "סה לה וי" כנגן וכמעבד. כל המופעים להם הוא שותף מיוצגים במשרד האמרגנות של "יקי קול" איתו יוסי עובד בהנאה ובנאמנות שנים רבות. במשך השנים עבד עם מיטב האמנים והזמרים בארץ, עוד בימי שייקה אופיר ואורי זוהר, צוות הווי חטיבה שבע ולהקת השריון. ניהל בית ספר למוסיקה "אנזאגי" בבת ים, ועבד שנים רבות ב"כלי זמר" כמנהל ראשי. בד בבד כתב ספרי נגינה לאורגן. לפני שנה הוציא דיסק לאקורדיון, מתגורר בכפר סבא.

 

 

 לאקורדיון יש תדמית "זקנה" קצת, יש לך מושג למה?

"בארץ האקורדיון נחשב לכלי של הפלמ"ח, אבל האמת היא שאין כלי אוניברסלי יותר ממנו. באקורדיון אפשר לנגן את כל סוגי המוסיקה הקלה, ג'אז, בלקני, ארגנטינאי, ועוד. פיאצולה וגליאנו, שני כותבים אגדיים לאקורדיון, נחשבים למלחינים מודרניים. באופן אישי, אני מנגן בכל הסגנונות".

 

 

בזמן האחרון יש תחושה שהוא חזר ובגדול!
"אקורדיון הוא כלי לא פשוט בכלל. צריך לעבוד על קואורדינציה שכוללת את יד ימין, יד שמאל, והמפוח שהוא לב ליבו של האקורדיון. הרבה אנשים העדיפו ללמוד מקלדת, כי זה יותר קל ללימוד ולביצוע. בשנות השמונים התחילו להשתמש במקלדות חשמליות והן היו להיט, כולל האורגנים הדו-קומתיים – והאקורדיון נשכח. בשנים האחרונות, כנראה שנוצר פה געגוע. בכל זאת, מדובר בכלי ייחודי שהרבה זמן לא נשמע, ועובדה שבערבי זמר מעדיפים תמיד אותו, כי הוא נשמע אותנטי, כמו שאנשים אוהבים. תזמורת "הבוסתנאים" שמורכבת ברובה מאקורדיונים, היא הוכחה לגעגוע הזה".

 

 

הרפטואר של התזמורת כולל קטע עוצר נשימה שלך שנקרא "גרמושקה".
"את "גרמושקה" שמעתי במקרה באינטרנט ונדלקתי עליו. זה קטע אוקראיני קצר יחסית שעליו עושים הרבה וריאציות. הוצאתי את התווים והצגתי את הקטע לאורי חודורוב, מנצח התזמורת וביחד יצרנו קטע מאד וירטואוזי, שמשקף באופן נפלא את היכולות של האקורדיון".

 

 

אתה שולט בכלי נגינה רבים. מה נקודת החיבור שלך לאקורדיון?

"אני מנגן מגיל "רבע לשש". התחלתי לנגן בביאן (אקורדיון רוסי) עוד ברוסיה, וינקתי את האהבה למוסיקה מהבית. השליטה שלי בכלי היא תוצאה של עבודה של שנים, התמדה ומורים טובים. כשאני מנגן בכלי הזה, אני מרגיש שאני יכול ליצור כל מה שאני רוצה דרכו. האקורדיון מדבר אותי, האקורדיון זה אני. הוא קורא את מחשבותי ואנחנו מדברים באותה השפה".

 

 

מוסיקאים ברמה שלך נקשרים מאד לכלים שלהם. רמי קליינשטיין מביא איתו את הפסנתר האישי בכל הופעה. גם לך זה קורה?

"בהחלט. היה לי אקורדיון מדהים, BELL יפיפה שקניתי דרך EBAY מקנדה, שיפצתי אותו וסידרתי אותו, והוא היה הכלי הקבוע שלי להופעות. לפני שנה וחצי, חזרתי מהופעה מאוחר בלילה ובדרך כלל אין מצב שאני משאיר אקורדיון באוטו, אני תמיד מעלה אותו הביתה. אבל, מכיוון שהיתה לי הקלטה למחרת מוקדם בבוקר התעצלתי להעלות את האקורדיון. למחרת בבוקר יצאתי לחניה ולא מצאתי את רכבי. אחרי חיפושים הבנתי שהוא נגנב. הכאב הגדול לא היה על הרכב, אלא על האקורדיון שלי, עד היום אני מתגעגע אליו".

 

 

יש לך טיפים למי שרוצה להתחיל ללמוד אקורדיון?
"קודם כל צריך למצוא מורה טוב שאוהב את הכלי ולא מלמד רק בשביל פרנסה. צריך שהאקורדיון יתאים לממדי הגוף. לא לקחת כלי כבד מדי בהתחלה, וגם לא קל מדי. המורה צריך להתאים את הכלי לתלמיד. אני לא ממליץ להתחיל לנגן בגיל צעיר, אקורדיון הוא כלי מורכב ולא קל. המורים שלי היו דב ברייר ויואל ברנד, המורים הכי טובים שיכולתי לאחל לעצמי".
 

חזרה